עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
System Meedya
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
געגועים
17/08/2018 14:50
סרפד
ככל שעובר הזמן ואני פוגש עוד אהובות, חדשות וישנות, ככל שאני נזכר באהבתה העצומה , וחושב על הנדודים שקראו לי פתאום, ונזכר שוב באהבתה ומסירותה הגדולה, אני מתאפק שלא להתקשר אליה. הקשר הזה היה גדול, גדול מידי. ואולי לא, ואולי אם הייתי מתמסר... ואולי לא. אולי זה לא בהכרח היה חייב להיות ככה, אבל היא דרשה ממני יותר משיכלתי לספק באותו זמן ובחרתי שלא לזנוח את הדרך שלי והיא בחרה שלא להצטרף אליי. בעבר אמרתי לה שכרגע עליי להיות כאן , כשאני מתחשב בכך שגם היא לא כבולה לאף מקום, ושבעתיד כשלא אהיה כבול לאיזשהי הכשרה , נוכל לנדוד יחד. עבורה זה היה קשה. בסוף היא החליטה לנטוש את הסירה ואז כשביקשה לחזור אני כבר לא יכלתי לעמוד בהססנות ובחוסר ההחלטיות הזאת יותר. אמרתי לעצמי שאם אמשיך להיות קשוב, ומכיל ואעזור לה לקום בכל פעם- היא תפתח בי תלות גדולה יותר. אני מתגעגע אליה. אמרתי לעצמי שאני חייב להמשיך בחיי עבור התחייבויותיי האחרות ועבורה. אם אני רוצה לפתח יציבות בפנים אני צריך לנסות לשמור על יציבות בסביבתי פעם אחת בחיי. אמרתי לעצמי שהקשר שלנו לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן אם היא לא תדע לעצור לפעמים, להשתהות. היא כל הזמן החזירה את נושא האקסית, כל הזמן קנאה בכל אישה שמדברת איתי שיחה פשוטה- הייתה יכולה לבטל תכניות שלמות בגלל שהיא נפגעה משיחה שהיתה לי עם חברה מהעבודה שהיא ראתה. בכל פעם שהיא החליטה לוותר , רדפתי אחריה כדי שאם היא בוחרת פרידה - שתעשה את זה מתוך התמונה השלמה- ולא מתוך תמונתה הצרה "אני לא טובה לך מספיק". אבל אולי טעיתי כשרדפתי אחריה. הרי, אחרי כל כך הרבה פעמים שעשיתי את זה וזה לא עזר, וחזר, לא יכלתי לצפות שזה יקרה. מראש לא יכלתי לצפות שזה יקרה אבל לקח לי זמן להבין שזה לא מעורר כלום ואני שוב ושוב צריך להסביר את אהבתי מחדש , הערכתי אליה מחדש, וכו. אני מתגעגע אליה.

א אמר לי שגעגועים זה טבעי וש"תמיד זוכרים רק את הדברים הטובים". אני לא יודע אם תמיד, אבל אני גם זהיר מידי בנוגע לכל דבר איתה. פשוט לא רוצה שהיא תפגע שוב, כי אני יודע שהיא הרגישה שנטשתי אותה ואני יודע שהלב שלה נשבר. 

מרגיש אשם, מרגיש שהיתה לי ברירה ובחרתי בעצמי. בזמנו חשבתי שאני עשיתי את זה עבורה ועבור העולם אבל עכשיו אני כבר לא בטוח בכלום.
0 תגובות
הרס
14/08/2018 01:59
סרפד
יש אמונה בלב אבל הלב כואב, כולי כאב.
אני לא יודע ממה. האם מגעגועים חזקים לר'?  האם מכשלוני להכיל אותה? האם היא בכלל רצתה? היא לא הצליחה לעצור ולא הבינה את הגבולות שלי. בטח עכשיו יש לה קצת מנוחה.
אולי זה האופי שלי. אולי אני פשוט הופך את השהות לידי לבלתי אפשרית, אני חסר פשרות ולא סלחן. לב אבן, לב קרח, לב צמח. לא לב מרגיש, לא מרגיש דבר מלבד עצמו וכאבו. אבל עשיתי הכל בשבילה! הכל הכל. עזבתי אותה בשבילה, עזבתי אותה כי הרגתי אותה בשקט בשקט. עזבתי אותה כי לא יכלתי לקבל את עצמי. עזבתי כי הייתי חייב. אבל שלא כמו בפונדק הרוחות, אני לא חושב שמכרתי אותה לאף אחד. לא הרווחתי מזה, רק את הזמן האינסופי שבבדידות ובאמנות, וכל השיט הזה.
אני עייף, אני רוצה לנוח. אני רוצה שהיא תחזור ותלטף אותי, שתכין לי עוגה מפוארת. אני רוצה שהיא תצחק ותעשה שטויות לידי אבל היא לא מבינה מי ומה אני. אני גובה מחיר מכל סביבתי. כגודל אהבתי העצומה, על המילים ועל כוח הרצון ואינסוף הנסיונות, על הקשב, על הידיים ועל הרגש, ככה אני גם חד,חד ודוקר. קקטוס שכזה, תסתכל אבל אל תגע. סרפד, כן. אני הכעס, אני רצינות. אני כל מה שאת לא יכולה כרגע. אני שואו אוף, אני מראה שבורה, מראה את מה לא ואומר במילים מה כן. אני ארדים אותך ברכות, בליטופים, אני המוות השקט. אני כפוי טובה. 
אני אוהב אותך. אני אוהב אותי. קשה לי להתמודד איתי, הכל נהרס כשאני צץ. אני תמיד מגיע לעולם שניה לפני שהוא נחרב. זאת ההדרדרות המפוארת ביותר שהיתה לי. אני חי שקר גדול.

לא, לא הרס. פשוט עצב גדול.
0 תגובות
חסר מילים
12/07/2018 15:27
סרפד
אתם, שיודעים לקחת את מה שאני מרגיש ולחבר את זה למה שהרגשתי, יודעים לחבר את זה למה שקרה במקום שבו זה קרה בזמן שזה קרה , מה שקרה לפני כן ומה שאחרי כן, 
שיודעים לקחת את הלחץ והכיווץ האלה שבבטן, את חוסר האוויר בחזה, ולתת לו מילים יפות כאילו קראתם מפה ואתם יודעים את כל הסימנים המוסכמים של המקרא האנושי, 
אתם שיודעים לתאר את כל המהלך הזה מהרגע שאני חושב על לעצור הכל ועד הרגע שאני מצליח לתקשר עם פנימיותי, שיודעים להאריך בשיחה איתו כמו שאתם יודעים להאריך בשיחה עם כל אדם.
תנו לי מילים. אני זקוק למילים כדי להבין מה קורה לי, למה זה קורה לי. תנו לי מילים, תנו לי תמונות, תנו לי מנוחה איתה אוכל להבין.

תנו לי אומץ לחכות בסבלנות עד שהתמונה תתבהר. תנו לי סיבולת כדי שאוכל להעניק לילדים את אותה אהבה שמימית שמגיעה להם, את הרוך והתום שאני רוצה לתת להם, בזמן שאני נושא בלבי את כאבם וכאבי. 
תנו לי אומץ להתגבר, להתעלות, להשתחרר מכבליי שלי עצמי.
התגלו לפניי, כי אתם חסרים לי.
0 תגובות
לבי
08/07/2018 00:33
סרפד
בהתחלה לבי היה גדול ודבר לא היה שלו- להפך, הוא היה עבד של הכל. בשלב מסוים הוא התקשח ונשבר, התקשח עוד יותר ושוב נשבר.היה נשבר, מתרסק. ואז מתקשח ממש ממש, כמו יהלום, ואז הגיעה איזו בחורה ושברה אותו.
עם הזמן, מתוך ההריסות והשברים, נבט לו לב חדש, רך. 
הוא גדל וגדל והתעצה. כעת הלב צומח כעשבים רבים, צומח כשיח, .
הגיע יום וכל ההריסות וכל האדמה התכסו בתלתנים של לב, בטחב של לב, בפטריות של לב. בחיטה של לב. בחיפושיות זבובים ופרפרים של לב. נמלים ודבורים. ליד, בראשנים של לב, בדגים של לב. לא רחוק מידי משם גם ים של לב דולפינים וכרישים של לב, קרוב לפני המים ובעומק האוקיינוס של הלב. ומעל היה לו לב עם כנפיים אוכל נבלות כ שצריך ומצייץ שירי בוקר. לב חי ופועם וזורם ורוחף, מנפנף וחופר, מזמזם כמו ציקדה ושואב צוף מפה כדי לעשות ממנו דבר מה - שם. לב כואב לעתים, אבל לב. לב של כל דבר שיכול להוולד ולמות. להוולד כאדם ואז הלב הצליח להוולד גם כמילים, כריקוד, כקשר בין העולם הסופי לעולם האינסופי. 

למזלי עדיין לא הועמדתי באתגרים מידי גדולים לאמונתי, רק כאלה קטנים שגדולים רק קצת מאמונתי ונפלתי בהם אך מעט. ולקום מנפילות אלו זה לא קשה כמו לקום מתהום. עוד לא איבדתי את גופי או רכושי, אולי זה יקרה בהמשך או בגלגול הבא, אני מקווה שלא, אבל בינתיים... אני מקבל כאב כמעט תמידי אבל במינון קטן. מספיק כדי שאפשר יהיה להתגבר עליו לפעמים.
לבי אינו עבד של הכל- כי לבי חופשי, לפעמים. לבי מוביל אותי לעשות דברים יפים והכאב הזה נובע אך ברגעים מיוחדים וחשובים, שאז אני זקוק למילת אלוהים, אבל גם אוכל להסתפק בפיסה קטנה של חום אנושי, אם זה מה שבאותו רגע מתאים.

אני מחפש הכוונה לקראת היום הזה. ידי השמאלית מרגישה דלקתית הבוקר וזה ממש מוזר. ישנתי אולי חצי מהזמן שאני רוצה, בערך 4 שעות. לא אכלתי כמעט אתמול והבוקר משהו מזין. ושבוע עמוס לפניי. אתחיל מוקדם בעבודה ואנסה להספיק דברים...
0 תגובות
מגורים
03/07/2018 06:20
סרפד
איך אשנה את אותם הערבים? איך אצור מהבקרים האלה משהו עם אנרגיה ואהבה ולא תשוקה עזה להשאר לישון?. אני מרגיש שהתרחקות תעזור לי למשהו אחד ותזיק לי באחר. אם לא אהיה לצד מעט החברים שנשארו לי בעיר, אם אעבור לעיר אחרת, אני מפחד שאמצא את עצמי ללא חברה קרובה-תקשורת אינטימית. במקרה הטוב בעשייה בלתי פוסקת במידה ואצליח להתגבר על נטיותיי לשקוע.
הם רוצים משהו שונה ממני. הם רוצים את מה שאני רוצה להשתחרר ממנו. 
אז האם לגור בדירת שותפים במרכז העיר או ביחידה בפרבר ליד?
עליי לעשות רשימת משמעויות.
0 תגובות
אוהביך
01/07/2018 06:45
סרפד
אוהביך מתבוננים בך ונותנים לך לטעות. אוהביך הם אלה שלא מתערבים כשאתה בוחר בנתיבך.
אתה אוהב את מי שרק תוכל, כמה שרק תוכל.
את בנות זוגך אהוב ואל תהסס להפרד מהן אם הרגשת שהעמסת מספיק. את הוריך כבד, תן להם להיות הם- אם לא עשו זאת כבר- הם כבר ילמדו שהם יכולים ללמוד ממך איך לתקן או לשפר את כל מה שירשת מאבותיך.
למוריך רכש מידה מיוחדת של אהבה, ובילדך נהג ביראץ קודש, הם עוד בקשר צמוד עם המילה ואין מקום ל"קנאה" בכך, לזירוז התגשמותם על הארץ, או לחינוכם- החינוך יעשה דרכם אל עצמם, אתה - תמוך בהם בדרכם הייחודית.
0 תגובות
תהיות נוספות
30/06/2018 22:35
סרפד
יש לי עכשיו הזדמנות להעמיק את אהבתי לעולם ואני לא מנצל אותה. אני רק נכנס פנימה ומתכווץ לאטי. אני מפחד ממה, ממי שאני מגלה בעצמי. מהנפילה העוצמתית הזאת שאני לא מצליח להפוך. הכאב נעשה בלתי נסבל, גם אני. עם בת זוג יש לי את החותמת הזו שמאפשרת לי לקבל את עצמי, אבל לבד אני במאבק גדול לקבל אץ עצמי ולבחור את דרכי. אני מפחד מכל האנשים הגדולים האלה שעושים ועושים כשאני רק מתהנה בזמני הפנוי במקום לאהוב את העולם, להעמיק את אהבתי עוד.
 זרם החיים נושא אותי, אני רוצה לנשוא את החיים. אולי אאפשר לחיים לנשוא אותי קצת עכשיו. אבל עליי לקחת בחירה איפה לגור...
0 תגובות
חושך
30/06/2018 15:06
סרפד
הלילות גוברים, החושך גדל. 
אני לעתים תוהה כמה מאהבה אני פועל וכמה מאטימות. לפעמים דומה שאני קשיח יותר ומכווץ יותר מסובביי, הרכים והחמים. האהבה מתעתעת ומבלבלת. מידי פעם אני כואב את כאבם של מי שפגעתי בו, אבל לרוב אני מגלה שמאז שעזבתים הם פרחו. הייתי שומר סף עבורם, קשוח וללא הנחות. כמעט ללא הנחות. להיות שומר סף כרוך בכאבי לב גדולים, כרוך בלתת לאוהביך, לאלו שאתה הכי אוהב, את המראה שהם זקוקים לה כדי לגדול. לעתים אני מתחנן שיהיו שומרי סף עבורי ולא מקבל את מבוקשי, לכאורה. אבל בדיעבד תמיד מגלה שהם הציבו מולי מראה אחרת. לא עזרו במה שביקשתי אלא בדבר עמוק יותר. כמו עם הכעס שלי- לא קיבלתי הנחות על אף צדקת היעילות, לעתים, (וכמובן על אי צדקתי לעתים אחרות) בעיקר כשמה שאני חו שב שיהיה הכי נכון או יעיל, בא על חשבון צדקת האנושיות, הרוך, השותפות. האין זה צודק באותה מידה? האם יש הישג בחיים ששווה יותר מהשותפות?

בכל אופן, אחרי קריאת המחזה אני מרוסק. אני רואה את תלאותיהם של חבריי- אותם השארתי להתמודד עם כאבם לבדם. למה? למה עשיתי את זה? האם זה היה נכון? כאבם עצום, אולי שלא יכלתי לעשות זאת אם לא ידעתי כאב מעולם, אבל עכשיו אני נושא את כאבהּ בתוכי וזה כל כך כבד. כל כך נורא. אני מקווה שעשיתי את הדבר הנכון.
0 תגובות
אני חלק מהעולם
28/06/2018 23:39
סרפד
יש לי השפעה על העולם
אם אבחר להשתתף או לא להשתתף
אם אבחר להגיד או לא להגיד
אנשים מתייחסים אליי ומעריכים אותי.
"אתה מי שאתה ואתה זה אחלה"
זה משפט שהיה לי חשוב לשמוע. שמי שאני, על מגרעותיי, זה עדיין טוב.
ושאני לא חייב בדידות בחיי
ואולי אפילו יכול למצוא חברים חדשים אם אעזוב למקום חדש
ואולי אפילו חברים ממש טובים, שותפים.
לדעת שאפשר...
0 תגובות
שחרור [עם הקפה]
28/06/2018 07:06
סרפד
תנסה להרגיש היום מתי אתה מכווץ
תנסה להרגיש מתי אתה מחזיק
תנסה לשים לב כשאתה נוקשה
וברגע שאתה שם לב, בלי קשר לסיבות שהביאו לכך,
תשחרר. תוציא אוויר, תנשוף הכל עד שהבטן תהיה ריקה וצמאה לעולם, לכל דבר שתתן לה. לי.
הצמח לא מפסיק לנשום, הוא נושם בכל תנאי את המקסימום שהוא יכול. השחרור מהצמח, מהאדמה, גם אפשר לך תנועה אבל נתן לך אחריות גדולה שאתה מבצע באופן יוצא דופן. איזה צמח היה מצליח לנשום נשימה אחת עם תודעה? רק מי שנולד ללא תודעה ופיתח אותה בחלימה תוך נשימה יוכל לעשות את זה באין מפריע בהמשך חייו. לרובנו זה עובד, חלקנו האחר פחות, ויש אסתמטיים שדורשים יותר תחזוקה.
תשחרר לעולם כאילו זו הנשימה הטובה ביותר שאי פעם נתת לה, תשחרר את כל מה שנאגר בבטן ותן לו להתפוגג.
אהב.
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »