שיודעים לקחת את הלחץ והכיווץ האלה שבבטן, את חוסר האוויר בחזה, ולתת לו מילים יפות כאילו קראתם מפה ואתם יודעים את כל הסימנים המוסכמים של המקרא האנושי,
אתם שיודעים לתאר את כל המהלך הזה מהרגע שאני חושב על לעצור הכל ועד הרגע שאני מצליח לתקשר עם פנימיותי, שיודעים להאריך בשיחה איתו כמו שאתם יודעים להאריך בשיחה עם כל אדם.
תנו לי מילים. אני זקוק למילים כדי להבין מה קורה לי, למה זה קורה לי. תנו לי מילים, תנו לי תמונות, תנו לי מנוחה איתה אוכל להבין.
תנו לי אומץ לחכות בסבלנות עד שהתמונה תתבהר. תנו לי סיבולת כדי שאוכל להעניק לילדים את אותה אהבה שמימית שמגיעה להם, את הרוך והתום שאני רוצה לתת להם, בזמן שאני נושא בלבי את כאבם וכאבי.
תנו לי אומץ להתגבר, להתעלות, להשתחרר מכבליי שלי עצמי.
התגלו לפניי, כי אתם חסרים לי.
;){kind=link}