עם הזמן, מתוך ההריסות והשברים, נבט לו לב חדש, רך.
הוא גדל וגדל והתעצה. כעת הלב צומח כעשבים רבים, צומח כשיח, .
הגיע יום וכל ההריסות וכל האדמה התכסו בתלתנים של לב, בטחב של לב, בפטריות של לב. בחיטה של לב. בחיפושיות זבובים ופרפרים של לב. נמלים ודבורים. ליד, בראשנים של לב, בדגים של לב. לא רחוק מידי משם גם ים של לב דולפינים וכרישים של לב, קרוב לפני המים ובעומק האוקיינוס של הלב. ומעל היה לו לב עם כנפיים אוכל נבלות כ שצריך ומצייץ שירי בוקר. לב חי ופועם וזורם ורוחף, מנפנף וחופר, מזמזם כמו ציקדה ושואב צוף מפה כדי לעשות ממנו דבר מה - שם. לב כואב לעתים, אבל לב. לב של כל דבר שיכול להוולד ולמות. להוולד כאדם ואז הלב הצליח להוולד גם כמילים, כריקוד, כקשר בין העולם הסופי לעולם האינסופי.
למזלי עדיין לא הועמדתי באתגרים מידי גדולים לאמונתי, רק כאלה קטנים שגדולים רק קצת מאמונתי ונפלתי בהם אך מעט. ולקום מנפילות אלו זה לא קשה כמו לקום מתהום. עוד לא איבדתי את גופי או רכושי, אולי זה יקרה בהמשך או בגלגול הבא, אני מקווה שלא, אבל בינתיים... אני מקבל כאב כמעט תמידי אבל במינון קטן. מספיק כדי שאפשר יהיה להתגבר עליו לפעמים.
לבי אינו עבד של הכל- כי לבי חופשי, לפעמים. לבי מוביל אותי לעשות דברים יפים והכאב הזה נובע אך ברגעים מיוחדים וחשובים, שאז אני זקוק למילת אלוהים, אבל גם אוכל להסתפק בפיסה קטנה של חום אנושי, אם זה מה שבאותו רגע מתאים.
אני מחפש הכוונה לקראת היום הזה. ידי השמאלית מרגישה דלקתית הבוקר וזה ממש מוזר. ישנתי אולי חצי מהזמן שאני רוצה, בערך 4 שעות. לא אכלתי כמעט אתמול והבוקר משהו מזין. ושבוע עמוס לפניי. אתחיל מוקדם בעבודה ואנסה להספיק דברים...
בהתחלה לבי היה גדול ודבר לא היה שלו- להפך, הוא היה עבד של הכל. בשלב מסוים הוא התקשח ונשבר, התקשח עוד יותר ושוב נשבר.היה נשבר, מתרסק. ואז מתקשח ממש ממש, כמו יהלום, ואז הגיעה איזו בחורה ושברה אותו.
עם הזמן, מתוך ההריסות והשברים, נבט לו לב חדש, רך.
הוא גדל וגדל והתעצה. כעת הלב צומח כעשבים רבים, צומח כשיח, .
הגיע יום וכל ההריסות וכל האדמה התכסו בתלתנים של לב, בטחב של לב, בפטריות של לב. בחיטה של לב. בחיפושיות זבובים ופרפרים של לב. נמלים ודבורים. ליד, בראשנים של לב, בדגים של לב. לא רחוק מידי משם גם ים של לב דולפינים וכרישים של לב, קרוב לפני המים ובעומק האוקיינוס של הלב. ומעל היה לו לב עם כנפיים אוכל נבלות כ שצריך ומצייץ שירי בוקר. לב חי ופועם וזורם ורוחף, מנפנף וחופר, מזמזם כמו ציקדה ושואב צוף מפה כדי לעשות ממנו דבר מה - שם. לב כואב לעתים, אבל לב. לב של כל דבר שיכול להוולד ולמות. להוולד כאדם ואז הלב הצליח להוולד גם כמילים, כריקוד, כקשר בין העולם הסופי לעולם האינסופי.
למזלי עדיין לא הועמדתי באתגרים מידי גדולים לאמונתי, רק כאלה קטנים שגדולים רק קצת מאמונתי ונפלתי בהם אך מעט. ולקום מנפילות אלו זה לא קשה כמו לקום מתהום. עוד לא איבדתי את גופי או רכושי, אולי זה יקרה בהמשך או בגלגול הבא, אני מקווה שלא, אבל בינתיים... אני מקבל כאב כמעט תמידי אבל במינון קטן. מספיק כדי שאפשר יהיה להתגבר עליו לפעמים.
לבי אינו עבד של הכל- כי לבי חופשי, לפעמים. לבי מוביל אותי לעשות דברים יפים והכאב הזה נובע אך ברגעים מיוחדים וחשובים, שאז אני זקוק למילת אלוהים, אבל גם אוכל להסתפק בפיסה קטנה של חום אנושי, אם זה מה שבאותו רגע מתאים.
אני מחפש הכוונה לקראת היום הזה. ידי השמאלית מרגישה דלקתית הבוקר וזה ממש מוזר. ישנתי אולי חצי מהזמן שאני רוצה, בערך 4 שעות. לא אכלתי כמעט אתמול והבוקר משהו מזין. ושבוע עמוס לפניי. אתחיל מוקדם בעבודה ואנסה להספיק דברים...