געגועים |
|
ככל שעובר הזמן ואני פוגש עוד אהובות, חדשות וישנות, ככל שאני נזכר באהבתה העצומה , וחושב על הנדודים שקראו לי פתאום, ונזכר שוב באהבתה ומסירותה הגדולה, אני מתאפק שלא להתקשר אליה. הקשר הזה היה גדול, גדול מידי. ואולי לא, ואולי אם הייתי מתמסר... ואולי לא. אולי זה לא בהכרח היה חייב להיות ככה, אבל היא דרשה ממני יותר משיכלתי לספק באותו זמן ובחרתי שלא לזנוח את הדרך שלי והיא בחרה שלא להצטרף אליי. בעבר אמרתי לה שכרגע עליי להיות כאן , כשאני מתחשב בכך שגם היא לא כבולה לאף מקום, ושבעתיד כשלא אהיה כבול לאיזשהי הכשרה , נוכל לנדוד יחד. עבורה זה היה קשה. בסוף היא החליטה לנטוש את הסירה ואז כשביקשה לחזור אני כבר לא יכלתי לעמוד בהססנות ובחוסר ההחלטיות הזאת יותר. אמרתי לעצמי שאם אמשיך להיות קשוב, ומכיל ואעזור לה לקום בכל פעם- היא תפתח בי תלות גדולה יותר. אני מתגעגע אליה. אמרתי לעצמי שאני חייב להמשיך בחיי עבור התחייבויותיי האחרות ועבורה. אם אני רוצה לפתח יציבות בפנים אני צריך לנסות לשמור על יציבות בסביבתי פעם אחת בחיי. אמרתי לעצמי שהקשר שלנו לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן אם היא לא תדע לעצור לפעמים, להשתהות. היא כל הזמן החזירה את נושא האקסית, כל הזמן קנאה בכל אישה שמדברת איתי שיחה פשוטה- הייתה יכולה לבטל תכניות שלמות בגלל שהיא נפגעה משיחה שהיתה לי עם חברה מהעבודה שהיא ראתה. בכל פעם שהיא החליטה לוותר , רדפתי אחריה כדי שאם היא בוחרת פרידה - שתעשה את זה מתוך התמונה השלמה- ולא מתוך תמונתה הצרה "אני לא טובה לך מספיק". אבל אולי טעיתי כשרדפתי אחריה. הרי, אחרי כל כך הרבה פעמים שעשיתי את זה וזה לא עזר, וחזר, לא יכלתי לצפות שזה יקרה. מראש לא יכלתי לצפות שזה יקרה אבל לקח לי זמן להבין שזה לא מעורר כלום ואני שוב ושוב צריך להסביר את אהבתי מחדש , הערכתי אליה מחדש, וכו. אני מתגעגע אליה.
א אמר לי שגעגועים זה טבעי וש"תמיד זוכרים רק את הדברים הטובים". אני לא יודע אם תמיד, אבל אני גם זהיר מידי בנוגע לכל דבר איתה. פשוט לא רוצה שהיא תפגע שוב, כי אני יודע שהיא הרגישה שנטשתי אותה ואני יודע שהלב שלה נשבר.
מרגיש אשם, מרגיש שהיתה לי ברירה ובחרתי בעצמי. בזמנו חשבתי שאני עשיתי את זה עבורה ועבור העולם אבל עכשיו אני כבר לא בטוח בכלום. |
|
|
|
|
;){kind=link}